פסק-דין בתיק ע"פ 2454/02

השופט א' א' לוי:

1.        בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער, דני טיקמן בארבע עבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305 בשילוב עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ותשע עבירות של היזק בזדון לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. בעקבות ההרשעה, גזר בית המשפט המחוזי למערער 16 שנות מאסר, מתוכן 14 שנים בפועל.

           ההרשעה וגזר-הדין שלצידה, הם העומדים במרכזו של הערעור שבפנינו.

התשתית העובדתית

2.        בעת הרלוונטית לאישומים שירת המערער, שהיה חייל בשירות סדיר, כנשק בבסיס צבאי באזור הכרמל.

           בתאריך 12.10.00 יצא המערער לחופשה, וזמן קצר לאחר שהגיע לבית הוריו שבקריית ים, הוא נפגש עם חברו פליקס מילנר (להלן: "פליקס"), עמו הסב בקיוסק כלשהו והם לגמו משקאות משכרים. בהמשך, ביקש המערער מפליקס להסיעו לבסיסו במכוניתם של הוריו. בהיכנסו לבסיס הוא פנה לעבר הנשקייה, משם נטל רובה מסוג M16 קצר ומחסנית טעונה בכדורים, וחזר ויצא מהבסיס מבלי שקיבל היתר מהקצין התורן לנטילת הנשק ונשיאתו, ותוך שהוא מתעלם מהוראותיה של הנשקית התורנית.

           המערער נכנס עם הנשק לרכב בו המתין לו פליקס, ובעת שנסעו ברחוב יפו - אשר רבים מבתי-העסק המצויים בו הם בבעלות תושבי חיפה הערבים - פתח המערער את חלון הרכב, ותוך כדי נסיעה החל יורה לעבר עוברי אורח אשר נחזו בעיניו כערבים. כתוצאה מהירי נפצעו ארבעה אנשים, ואחד מהם, פואד עסלה, נפצע קשה. כמו כן, נגרם נזק רב לרכוש.

           מספר דקות לאחר סיומו של הירי, ביקש המערער מפליקס להחזירו לבסיסו, לשם הגיעו שוטרים שהובילו אותו לחקירה.

ההליכים בפני בית משפט קמא

3.        המערער הודה בביצועם של המעשים שיוחסו לו, אולם טען כי בעת התרחשותם היה נתון תחת השפעתם של משקאות משכרים, פעל באופן ספונטאני, והיה נטול יכולת לגבש כוונה פלילית. לפיכך, טען המערער, כי היסוד הנפשי הנדרש בעבירות של ניסיון לרצח - יחס חפצי של כוונה להמית - לא השתכלל בעניינו.

           מנגד, טענה המשיבה כי המערער פעל במודעות מלאה למעשיו, להם קדם תכנון מלווה בכוונה לגרום למותם של אזרחים ערבים. עוד נטען, כי ביצוען של העבירות על-ידי המערער נעשה בתגובה לאירוע אחר שהתרחש באותו יום, כאשר שני חיילים ישראלים שנקלעו לעיר רמאללה, נרצחו באכזריות רבה על ידי המון זועם. גם באשר לכמות המשקאות המשכרים אותם צרך המערער עובר לאירוע, היו הצדדים חלוקים. המערער טען במהלך עדותו, כי כבר בעת שיצא מהבסיס לכיוון בית הוריו הוא שתה "שניים שלושה בקבוקי בירה" (עמוד 31 לפרוטוקול הדיון), ובהמשך, בעת שנפגש עם פליקס, שתה כל אחד מהם "5-6 כוסיות וודקה, וכן 2-3 בירות" (שם). על גרסה זו חלקה המשיבה אשר טענה, כי עובר לאירוע הירי הסתפק המערער בשתיית בירה בלבד.

4.        במהלך המשפט הופיעו בפני בית-המשפט המחוזי מספר עדים שהיו נוכחים בחלק מהאירועים שהסתיימו עם מעצרו של המערער, ובפניו הונחו, בהסכמה, הודעותיהם של מספר עדים נוספים. חקירתם של עדים אלה התמקדה בעיקר במצבו ההכרתי של המערער במהלך האירועים, וכך לדוגמה מסר, ויטלי אליגוייב, בעל הקיוסק בו בילו המערער ופליקס עובר לאירוע, כי בעת שישבו בעסקו לגמו המערער ופליקס "שלוש בירות כל אחד" (ראו ת/46). על מצבו של המערער ניתן היה ללמוד גם מדברים שנמסרו מפיהם של אלה שפגשו אותו בתום אירועי הירי, עם שובו של המערער לבסיס. החיילת חניתה קסיאל, אשר שימשה ביום האירוע כנשקית תורנית, העידה כי מפיו של המערער נדף ריח של אלכוהול, אולם הוא "התנהג רגיל לחלוטין" (עמוד 4 לת/4). בהמשך ציינה חניתה, כי עם שובו לבסיס הכריז המערער באוזניה: "ריססתי חנויות של ערבים" (עמוד 5 לת/4 ועמוד 11 לפרוטוקול הדיון). עדה זו תארה עוד, כיצד נמלט המערער מהבסיס כשהוא נושא עימו רובה מסוג M16, בניגוד להוראותיה, ומבלי שקיבל את אישורו של הקצין התורן.

           סגן ישי בוצחק, אשר שימש כמפקד התורן ביום האירוע, העיד כי בעת ששב המערער לבסיס הוא אמר לו "יריתי בערבים ואני מקווה שלא יריתי ביהודים" (עמוד 7 לפרוטוקול). בהמשך, תיאר עד זה כיצד הכין המערער תיק ובו ארז בגדים לקראת מעצרו, ואף אמר לבוצחק "אתה יכול להזמין את המשטרה ולקחת אותי למעצר" (שם). גרסה דומה נמסרה גם על-ידי החיילת נעמי שפיר (ראו ת/6) והחייל אבי בוגנים (ראו ת/7). רס"ר יצחק בן-חמו, שהיה זה שעצר את המערער, מסר אף הוא כי מהמערער נדף ריח של אלכוהול, והוא שמע אותו אומר כי ביצע את הירי בתגובה לחטיפתם ורציחתם של חיילים ישראליים ברמאללה בבוקרו של אותו יום (ראו ת/27).

           בפני בית-המשפט הונחו גם הודעות שנרשמו מפי הוריו של המערער. אביו, בוריס טיקמן, מסר כי עם שובו של בנו מהבסיס הוא נראה נסער מרציחתם של החיילים ברמאללה, והצהיר כי "זה סוף העולם וביום ראשון תהיה מלחמה והולכים להרוג ערבים" (ראו ת/29). אימו של המערער, אנה טיקמן, מסרה כי גם בפניה התבטא בנה באופן דומה, והוסיפה כי כאשר יצא מהבית הוא נראה שתוי (ראו ת/30).

5.        עם מעצרו, התבקש המערער לשחזר את המעשים שביצע, ובמהלך השחזור הוא הוביל את חוקריו בנתיב הירי, סיפר כיצד אחז בנשק, כיצד ירה לעברם של אנשים ששהו במסעדות שלצד הדרך, ואף הסביר כי ביקש לבצע פיגוע הואיל (בלשונו) "רציתי לירות בערבים". במהלך חקירתו במשטרה, חמשה ימים לאחר מעצרו, שינה המערער מהגרסה המפורטת אותה מסר במהלך השחזור, והפעם טען כי במהלך האירועים היה שתוי, ובהמשך נמנע מלהשיב על רבות מהשאלות שהוצגו לו. גם במהלך עדותו בבית המשפט טען המערער כי הוא אינו זוכר פרטים רבים הנוגעים לאירוע, ומשנשאל כיצד ידע להשיב במהלך השחזור על שאלות רבות שעתה הוא טוען כי אינו זוכר, השיב כי במהלך השחזור היה עייף, רצה לישון, ועקב כך אין הוא זוכר מה השיב לחוקריו (ראו עמ' 47 לפרוטוקול הדיון). כאשר נשאל המערער מדוע החליט להגיע לבסיס וליטול עמו נשק, השיב: "הרגשתי מפוחד, מאוים, רציתי הגנה עצמית" (עמוד 31 לפרוטוקול הדיון). ועל השאלה מדוע לא ביקש לכך רשות מהמפקד התורן, הגיב באומרו: "לא יודע, הייתי מאוד שיכור, אני לא זוכר" (עמוד 39 לפרוטוקול הדיון). בהמשך, הכחיש המערער את התבטאויותיו בפני הוריו באשר לצורך להגיב על פרשת הלינץ' שבוצע בשני החיילים ברמאללה, ואת הירי מבעד לחלון הרכב שהתבצע תוך כדי נסיעה, הסביר כך: "נבהלתי ממשהו, אני לא יודע מה, זאת היתה שנייה, אני לא ראיתי כלום, אני לא יכול לתאר אותה ... אני לא ראיתי שום דבר, אני ראיתי חלונות מתפוצצים" (עמוד 32 לפרוטוקול הדיון).

6.        בית-משפט קמא דחה את הגרסה אותה מסר המערער במהלך עדותו. נקבע, כי אותה גרסה לפיה הוא אינו זוכר חלק ניכר מהאירועים שהתרחשו בליל הירי, היא בבחינת עדות כבושה, והיא עומדת בסתירה לדברים מפורשים שאמר המערער במהלך השחזור שנערך שעות ספורות בלבד לאחר הירי. בנסיבות אלה, כך נקבע, "עדותו בבית המשפט אינה אמינה והיא מגמתית בכוונה לנסות וליצור מצג התומך בקו ההגנה לפיו פעל תוך העדר רציה או לכל הפחות תוך העדר כוונה. אין זה סביר שנאשם יפגין קור רוח בעדות ובשחזור מיד בסמוך למקרה ימסור פרטים מדויקים בנוגע לאופן ביצוע הירי, על כל שלביו, ואילו מאוחר יותר יטען כי פעל תחת דחף ספונטאני וכי אינו מסוגל להבהיר את פרטי מעשיו" (עמוד 59 להכרעת הדין). בהמשך נקבע, כי הגרסה לפיה המערער פעל בלא שהיה מודע למעשיו, דינה להידחות גם בשל עדויותיהם של חבריו לבסיס בפניהם הוא הפגין קור-רוח, וכן לאור התנהגותו לכל אורך האירוע שהתבטאה בכך שהירי היה מכוון "לגובה של בין מטר ל-2 מטר מעל האדמה ובכיוון מדויק אל עבר חלונות ואל עבר בני אדם" (ראו עמוד 61 להכרעת הדין). בית-המשפט גם צפה בקלטות בהן תועדה חקירתו של המערער מייד לאחר מעצרו (ת/32א), והתרשם מהתנהגותו קרת הרוח, כאשר הוא עמד על זכותו להודיע להוריו על מעצרו בטרם ימסור עדות. לבסוף נקבע, כי התבטאויותיו של המערער בפני הוריו, בדבר הצורך להגיב באופן חמור על רציחתם של החיילים הישראליים ברמאללה, מעידה אף היא על כוונה מוקדמת לביצועם של המעשים.

           לאור כל אלה, הגיע בית-קמא למסקנה כי "לא הוכח כעניין שבעובדה כי הנאשם [המערער] היה בגילופין וכי שתה כמות רבה של משקאות" (עמוד 66 להכרעת הדין), ובהמשך, "הנאשם היה בשליטה מלאה, לא היה שיכור ולא היה במצב נפשי ששלל ממנו את יכולת החשיבה העצמית ואת יכולת השליטה על מעשיו" (שם).

           לבסוף, ציין בית-המשפט, כי העובדה לפיה ביקש המערער לפגוע בערבים, בעוד שבפועל שלושה מקורבנותיו היו יהודים דווקא, אינה מפחיתה מאשמתו, שכן לזהותו של הקרבן אין כל נפקות בהקשר זה, מכוח הדוקטרינה בדבר המחשבה הפלילית המועברת.

קבלתה של הראיה הנוספת והשלמתה של הכרעת הדין